בהתקרבי לגיל 70  הוצאת ספרי "רסלינג" היוקרתית, נאותה להפיק את ספרי המבוסס כולו על עבודת המחקר שלי לדוקטורט "בקט ולוין  שפת הגוף, הוראות במה ואינטר-טקסטואליות". קיבלתי זאת כמחמאה גדולה וזכות שבכך אוכל לשתף את ציבור אוהבי התיאטרון, ולידע אותו, ובעיקר סטודנטים לתיאטרון בתכנים האמיתיים של עבודת המחזאי הבמאי והשחקן  בכל מכלול הפיכת טקסט למחזה.

במחקרי הוכחתי שבמחזה המודרני הוראות הבמה ושפת הגוף נועדו להעביר לצופים את מה שאי אפשר להעביר רק באמצאות הטקסט הספרותי. מחזה כתוב אינו בגדר יצירה סופית, רק ע"י מערכת הנחיות אלה יקבל המחזה חיים.

שני המחזאים שאהבתי ובחרתי, סמואל בקט וחנוך לוין(שלנו)הם ממעצבי התיאטרון המודרני. שניהם המחיזו וביימו רק את מחזותיהם.שניהם איבדו את אמונם באלוהים לאחר זוועות השוואה ומלחמת העולם השנייה, במציאות האבסורדית של הישרדותנו הם שאלו, היכן היה אלהים. בקט ולוין סברו שהאדם נועד רק לסבול.כל אחד מהם יצר על פי סגנונו הייחודי והמיוחד יצירות מופת. כאשר גיבוריהם מדוכאים סובלים ומצחיקים כאחד. אם ייעודו של האדם רק לסבול ואלוהים עומד מהצד ולא נוקט עמדה, הרי שאין טעם לחייו וגם לא למותו. אם כך מהי מטרת חיינו?אנו כולנו בחיים ובתיאטרון ממתינים כל חיינו לנס לשיפור לתקווה. עד מתי נשאל היכן גודו?

מאחר שכל העולם במה וכולנו שחקנים.חיינו הם ההמתנה לו, למי? לגודו.

כי תמצית התיאטרון היא המקום שממנו רואים,אבל גם המקום שאנו נראים בו.

תמונות  מאירוע   ההשקה